הכל התחיל משיחת טלפון – "טל, את צריכה לכתוב על הסיכונים שאנחנו מתמודדים איתם היום!"
אני מכירה חלק מהסיכונים.
חלק מהם צפים ועולים בלוחות הזמנים.
למשל, השפעות הקורונה. נסו למסור פרויקט כשהרבה מתכננים חולים, לא נמצאים במשרד, לא יכולים לבדוק את התוכניות ולאשר As Mades.
על חלק מהם רק מדברים.
"קיבלתי את המכתב הזה מהספק", אמר מהנדס הפרויקט למנהל באמצע פגישת בניית לוח הזמנים. "תשלח אותו דחוף אלי הרגע!" מנהל הפרויקט כמעט נבח את המשפט הזה בזום…
אבל, אני רואה רק חלק – את אותם הדברים כפי שהם, דרך "פריזמת לוחות זמנים".
אני לבדי - לא. אנחנו ביחד - כן.
ואז זה עלה בדעתי: התשובות לא נמצאות אצלי, אבל הן יכולות להיות אצלנו.
מיד פניתי לחברים ולקולגות בוואטצאפ –
'אני כותבת פוסט שיהיה מקום לכולם לכתוב על הסיכונים הקיימים היום בפרויקטים – על רקע המלחמה באוקראינה, הקורונה ומי יודע מה עוד…
כמה אנשים כבר כתבו לי.
תרצה לכתוב גם? – כמה משפטים. לא משהו ארוך.'
והתשובות החלו לזרום –
ניהול פרויקט כשהמחירים מזנקים...
ברוך בן-שלום, מנהל מחלקת מכרזים ברולידר כתב:
- בשל המצב הגיאופוליטי עקב המלחמה המתנהלת באוקרינה, נמל מוריופול הופגז ונתיב היציאה של פלדות מאוקרינה נחסם.
- המפעלים באוקרינה מספקים כ- 95% מכלל חומרי הגלם פחים\פלטות לשוק הישראלי.
- העדר רצף אספקות גורם לחוסר בחומרי גלם, קושי בהזמנות ועליה ברמה יומית קיצונית של מחיר הפלדות. ב- 28/02/2022 היתה עלייה של 60 יורו לטון וב- 01/03/2022 100 יורו לטון.
- מצב הנתונים שלעיל מתאר גורם עיכוב משמעותי לכלל הפרויקטים בארץ בהם קיים שימוש בחומרי הפלדות והברזל לסוגיו.
בעלים של חברה קבלנית כתב לי – "כולם בהיסטריה והמחירים מזנקים עוד יותר בהיסטריה."
"מה עושים?" – שאלתי.
נעניתי בדממה.
(לדממה יש שני פירושים אפשריים –
א. יש לי תשובה ואני אשמור אותה לעצמי מסיבות מובנות.
ב. אין לי תשובה…)
מרתק לראות את אותה הבעיה משני צדדים.
מנהל פרויקט כתב לי:
"הסיכונים המלווים כיום פרויקט כתוצאה מההתרחשויות הבינלאומיות, לאחר מספר שנים של מגיפת הקורונה, ובחודש האחרון מלחמת רוסיה – אוקראינה, מלווים את הפרויקט כבר טרם תחילת הביצוע בעודו בשלבי הייזום.
מזמין עבודה שמכין ומפרסם מכרז מתקשה לדעת אם וכמה מציעים יגישו הצעה עקב הסיכונים הגדולים הקיימים לקבלנים מתנודות המחירים הקיצוניות ומחוסר בטחון בזמני אספקת מוצרים ושירותים.
הקבלנים חוששים, לעיתים בצדק, מכך שאין הגנה מספקת במסגרת המכרזים והחוזים לעליות מחירים חדות ובלתי צפויות.
בנוסף, מחירי הצעות של קבלנים, צפויים להיות עם חריגות משמעותיות מאומדן הפרויקט והתקציב שהוכן לשם כך ע"י מזמין העבודה, וכך עשוי להיווצר מצב שבו למזמין עבודה לא יהיה תקציב מספק לביצוע פרויקט שכבר תוכנן ואושר."
מנהל פרויקט אחר כתב לי שהסיכון הוא ב"עליית מחירי הפלסטי והברזל," ועוד הוא הוסיף, "אני מעריך שהשנה הקרובה תקבור את הקבלנים הבינוניים והקטנים…"
דעתי האישית: אנחנו נראה בתקופה הקרובה לא מעט פרויקטים נעצרים או נסגרים בשלבים שונים ללא סיום. או שהקבלן לא יוכל לקיים את הפרויקט במחיר שנקבע, או שהמזמין לא יוכל לשלם ולכן הקבלן לא ירכוש חומרי גלם. בין כך ובין כך – התוצאה תהיה אחת, והיא תשפיע על כל אחד מאיתנו – ספקים, קבלני משנה, מתכננים ויועצים. לא ישאר מישהו שלא יפגע.
מאור יבלושניק, סמנכ"ל תכנון ותפעול, עיריית גבעתיים, כתב:
"מנקודת המבט שלי כמי שאמון על תחום התכנון, תקצוב וביצוע של התשתיות ומבני הציבור בעיר, עם עליית המחירים הנובעת מהמגפה שהתחוללה בשנתיים האחרונות ומהמלחמה הסוררת כעת באוקראינה, הולך וגדל הפער שבין השתתפות משרדי הממשלה בפרויקטים השונים לבין העלות הראלית שלהם.
כלומר, מזה שנים רבות תעריפי המענקים הממשלתיים הנוגעים לתחומי התשתית והבינוי כגון שיפוץ ושדרוג כבישים, בטיחות בדרכים, בינוי מוסדות חינוך ובינוי ציבורי בכלל, קפאו ואינם צמודים לעליית המחירים המתרחשת כל הזמן ומכל עבר.
לכן, המשמעות היא, שככל שחולף הזמן והמחירים מאמירים, גדל יחס המימון הנדרש מצידן של הרשויות המקומיות ביחס למימון הניתן על ידי משרדי הממשלה.
משמעות הדבר הינה שבמידה ולא תינקט בקרוב פעולה משמעותית לעדכון התעריפים אז הרשויות עם היכולות הכלכליות הפחותות יתקשו לקדם ולהוציא אל הפועל פרויקטים ציבורים מכלל הסוגים."
ניהול סיכונים
פניתי לכמה מומחי ניהול סיכונים.
אוריאל פליס, מייסד ומנכ"ל שער ניהול פרויקטים ומכרזים, חידד:
"האמת היא שהמלחמה באוקראינה והקורונה כבר מזמן אינם סיכונים, אלא בעיות. הם התרחשו, הם כאן ועכשיו.
בסוף 2019 היה סיכון של קורונה, כי זה עדיין לא קרה… לפני כמה חודשים היה סיכון של מלחמה באוקראינה.
שניהם למעשה "התפוצצו".
אפשר לטעון שאלה "ברבורים שחורים", כמו רעידת אדמה בישראל.
אפשר גם לומר שאינם ברבורים שחורים, כי היו ויהיו מגיפות, היו ויהיו מלחמות, היו ויהיו רעידות אדמה, ולכן יש ודאות שיתרחשו (השאלה רק מתי…).
בכל אופן, נראה לי נכון יותר שסיכונים גלובליים כאלה, תרחישים אסטרטגיים, ינוהלו במסגרת ניהול הסיכונים הארגוני ויטופלו בדרך של תוכניות מגירה ארגוניות.
בניהול סיכונים פרויקטלי, לעומת זאת, אני מצפה לראות סיכונים יותר "ארציים", שלפרויקט יש יכולת וכלים להתמודד איתם."
יש לציין שכדי שפרויקט יסתיים בהצלחה כמו פרויקטים אלו, נושא המרווח הינו הכרחי אך לא מספיק. לשם כך יש לעבוד ביחד ולא לחוד ולבצע ניתוח HCP ללוח הזמנים הבסיסי ומדי חודש
ניהול פרויקט וניהול סיכונים - בלי חומרים או כח אדם?
להרבה אנשים יש הרבה מה לומר, אבל מעדיפים שלא. עם זאת, אחד מהם כתב לי:
"כדאי אולי להתייחס לנושא אספקת חומרים מחול שמהווה סיכון, עובדים זרים ואנשי מקצוע מחול וכד' ".
הוא לא היחיד שחושב שיהיו בעיות עם שרשרת האספקה.
רכז פרויקטים בחברה קבלנית כתב שיש סיכון ב"נושא חוסר הודאות לגבי זמני אספקה של חומרים…" עם זאת, הוא הוסיף ש"אני חושב שאם לוקחים מרווח בטחון כלשהוא זה יענה על הבעיה."
אני מסכימה עם ההערכה הזו – במידה והסיכון הוא בעיקר סיכון תזמון. כמו שכתבתי בפוסטים אחרים בבלוג באתר – תוכנות לניהול פרויקטים עם מיקוד בניהול סיכונים ולוחות זמנים יכולות מאוד לעזור במצבים מורכבים כאלו.
דר' אורי שקד, המייסד והבעלים של חברת סי בריבוע, סיכם את הדברים מבחינתו באופן הבא:
"הסיכון העיקרי הוא בשני מישורים.
עליית חומרי גלם שלא באים לידי ביטוי במדד תשומות הבניה ושחיקה של הרווחיות. פשיטות רגל והתארכות פרויקטים.
הסיכון השני הוא פגיעה נוספת בשרשרות האספקה. כבר כיום יש פיגורים משמעותיים בגלל חוסר ברכיבים כמו ציוד חשמל, מיזוג. תהיה פגיעה בענף האלומניום בגלל מחסור בחומרי גלם."
מיכאל חסידי, שותף בחברת ניהול פרויקט שלם, התייחס גם לנושא הקורונה:
"אנו נמצאים במצב של עליות במחירי החומר בצורה קיצונית.
לא ידוע לי אם הקבלנים פונים בצורה מאורגנת למישהו, אבל אנו מדברים, לדוגמה, על עלית מחיר הברזל בכ- 30% אם לא יותר והנ"ל משפיע על הכל בענף!!!!
קורונה – אי אפשר לסגור עיניים ולהתעלם מפגיעת הקורונה.
הססמאות שאנו מתקדמים הן יפות, אבל גם העלויות שהקבלנים השקיעו בשמירה על צוותי עבודה בבידודים שהיו הן גדולות. לדוגמא, מישיבה אחת בירמיהו בגל השני, כל הצוות המנהל שלנו, של הקבלן, אבטחה ובקרת איכות, נכנס לבידוד. אי אפשר להגיד שתוך יום מעמידים בשטח 10 אנשים חדשים ומנהלים ברמה מיטבית ומנהלים את האתר בשלט רחוק.
יש לציין שבאותם זמנים גם חברת חשמל לא הייתה מוכנה להגיע לשטח אדום בשום פנים ואופן, דבר שגרם לעיכובי קווים בהעתקות מתוכננות.
זום היא המצאה נהדרת, אבל נוכחות פיזית באתרי בניה היא חשובה ביותר.
כל הדברים בטוח נאמרו גם על ידי אנשים אחרים אבל כפי שאני אומר: אנו הדרדרנו לרמה של ברית המועצות. הכל לפי פקודות ועמידה בלו"ז ללא התחשבות בכלום."
ניהול פרויקטים וניהול סיכונים - בהסתכלות גלובלית
איתי שלום, מנהל אזור, אל-הר הנדסה ובניין:
העולם היום הוא כפר גלובי והכל קשור להכל. שינוי במדינה אחת רחוקה יכול לחרוץ גורלות.
כידוע בנייה היא עסק מסוכן ומחייב ניהול סיכונים. ארועים בלתי צפויים המוגדרים ככוח עליון, מגפת הקורונה אשר נגעה בכל אחד מאיתנו, שינתה סדרי עולם ומנהגים בסיסיים כמו 'איך לברך אדם'.
משבר השבבים למוצרי האלקטרוניקה הוא דוגמה נוספת.
לתוך משק משובש של מחירים מאמירים מצטרפת המלחמה באוקרינה – רוסיה ספק מרכזי של נפט ואנרגיה נתונה לעיצומים וכאשר מחיר הדלק עולה כך גם המחיר הבסיסי הנדרש ליצור רכיבים שונים.
מחירי הפלדה עלו מתחילת 2019 בלמעלה מ 40% וכעת נרשמת עליה נוספת. עליות מחירים נוספות נרשמו במחירי העץ, הפלסטיקה, האגרגטים ואחרים – כולם נדרשים ליצור חומרי בנייה.
אוקראינה היא אחת מספקי הפלדה הגדולים לאזרונו וביום אחד המחירים קפצו ב- 3000 שח לטון.
מצב נפיץ כזה איננו מאפשר לנהל כלכלה הנדסית וקבלנים רבים חשופים להפסדים.
בפרויקטים של מבני מסחר ומשרדים המצב קשה יותר. העליה במדד תשומות הבנייה, שהוא למעשה מדד המשלב את כל מקצועות הבניין, איזנו את התקיירות בעלויות חומרי הבנייה שעיקרם פלדה ובטון.
לא תמיד טוב וראוי להשית את מחיר העלויות על דיירים ושוכרים. טוב יעשו היזמים, יכניסו את היד לכיס, ויסייעו לקבלנים בתקופה מורכבת זאת.
גם מחר צריך לבנות…
מה אפשר לעשות?
דר' אורי שקד הרחיב הצעות לפתרון:
- להבין שיש בעיה ולהעריך איך ניתן להערך.
- לתכנן תוכנית עבודה עם זמני אספקה ארוכים. המשמעות היא לתכנן ולתזמן ASAP – AS SOON AS POSSIBLE (מוקדם ככל האפשר) ולא AS LATE (מאוחר ככל האפשר).
- אם יש הקדמה – להערך לאיחסון. עלויות אחסון ואף שינוע כפול קטנות בהשוואה לעלויות התמשכות וקנסות.
- לשלב כוחות יזמים וקבלנים. שהיזם יאפשר מבחינה מימונית לקבל לשריין חומרים לצורך הבטחת הרציפות של הבניה. זה צריך להיות בתיאום ושיתוף.
- המדינה צריכה לבצע רגולציה ולקבוע כללים לפיצוי. זה לא מצב רגיל.
בדיוק באותו הזמן, קיבלתי את הדבר הבא ממנהל אזור בחברת ביצוע:
"כולנו נמצאים בתקופה של שינויים חריגים, ותנודתיות רבה.
בעת הזו חזקה על כולנו לראות את הצד השני בעיסקה ולמצות את מירב הכלים בצורה הדדית והוגנת, ורק בדרך הזאת נייצר יחדיו מנגנון עיסקי הוגן ליזמים, לקבלנים הראשיים, ולקבלני המשנה.
עליית מחירי הנדל"ן באופן מתמיד, אמורה להתגלגל מטה לקבלני הביצוע ולא רק דרך מדד תשומות הבניה, שלא תמיד מגן (בפרוייקטים עתירי ברזל, פלדה ואלומיניום) באופן מייטבי על עליה חדה בתשומות הברזל והאלומיניום.
התנהלות שקולה והגונה, תוך שיקוף אמיתי למצוקות הצדדים, ייצבו את כוחות השוק ויצרו איזון מתבקש ומבורך על ידי כל הגורמים בתחום, לו כולנו מייחלים."
ויש גם כיוון הסתכלות נוסף, כפי שכתב מתן קן-תור, סמנכ"ל ביצוע קן התור, חברה קבלנית ויזמית:
"קודם כל צריך לנשום עמוק, לזכור שהיינו שם ב- 2006 עד 2007 ואז הכל היה "האלימפיאדה בסין" – הסיבה הזאת הכפילה וכמעט שילשה את מחירי הברזל, חבית הנפט היתה בשיא של כל הזמנים…
אז גם דברים כאלה הם מחזוריים ונרגעים והביטחון בידיעה שלא הכל יצא משליטה לעולמי עד – הוא חשוב.
בנוגע לביצוע –
התשובה מתחלקת בין אפשרויות הקבלנים.
קבלנים שפשוט אין להם ולא יכולים להוציא, כי זה מסכן את העסק ברמה הקריטית – פשוט צריכים לעצור, כי אין לדעת אם יהיה פיצוי ולא ניתן להסתמך על כך. זה כמובן ישאיר אותם בידי המזמין וטוב לבו – ייתכן שייבחר להיפרע מהם וייתכן שיסייע.
למי שיש גב כלכלי איתן – זה הזמן לחבק את קבלני המשנה הקטנים והבינוניים שעובדים באופן קבוע עם החברה, לסייע במקדמות/רכישת מלאי להבטחת מחירים ולהשתתף בעלויות האמיתיות בחלק מן המקרים – גם ללא הבטחה והתחייבות מצד המזמינים.
סיוע ברגעי משבר זה משהו שזוכרים לך גם שנים רבות לאחר מכן וזה תורם למערכת היחסים שבסוף בנויות על אמינות, איכות ועמידה בלו"ז. כן, בגלל זה חוזרים לעבוד ביחד שוב ושוב.
נכון, יש סיכונים, אבל תוך ניהול הסיכונים – אני ממליץ לקחת אותם.
מניסיון של 2006 – יהיו גם מזמינים שיידעו להעריך ולפצות (ונכון, יהיו גם כאלה שלא)."
לסיכום – מה הסיכונים ומה אפשר לעשות?
יש קללה סינית עתיקה: שתחיה בזמן מעניינים.
ואללה.
אנחנו חיים בזמנים מאד מעניינים ומאד משתנים.
אם מישהו היה מספר לנו, בדצמבר 2019, שתגיע מגיפה, נלך עם מסכות וכל העולם יכנס ויצא מסגרים – כנראה שהיינו סוגרים אותו במחלקה סגורה…
היום שמעתי מומחה ברדיו שמספר ששבוע לפני פריצת המלחמה באוקראינה, הוא אמר לכולם שלא תהיה מלחמה – והוא היה בטוח בזה.
הסיכונים כבר עכשיו מתממשים בעליות מחירים, בעיות בשרשרות אספקה, כח אדם חסר, תקציבים בחסר ועוד…
הסיכונים הבאים טמונים גם, ולא רק, בעצירות פרויקטים והתמוטטות קבלנים ואיתם ספקים, קבלני משנה, מתכננים, יועצים.
ההשלכות יהיו רבות – ומעבר למה שאנחנו רואים עכשיו.
כל אחד מאיתנו צריך תוכנית מיזעור נזקים משלו, כל חברה נדרשת לתוכנית מזעור נזקים ברמתה, כל עיר נדרשת לתוכנית משלה וכל מדינה – אצלה.
בוודאות, יהיו סתירות וניגוד אינטרסים בין התוכניות השונות, ועם זאת – אנחנו חייבים לעבוד ביחד ולא לחוד! לא להלחם זה בזה כדי לצלוח את הגלים הנשברים עלינו, אלא ביחד, לבנות את הסירה ביחד, שאיתה נגיע לחוף מבטחים.
כל אחד מאיתנו נדרש להרבה חשיבה יצירתית וגמישות מחשבתית כדי לצלוח את המים הסוערים שעוד יגיעו אלינו. הקשיחים – ישברו. הגמישים – יצאו מחוזקים.
ובנימה אופטימית זו, "אני לא פסימיסט", אמר הפסימי, "אני ראלי"…🤨
ומה דעתך?
אעדכן אמרה ידועה ואומר שלכל שני ישראלים יש שלוש דעות… אז בטוח שגם לך יש! 😉
אני מזמינה אותך לומר את דעתך פה, בתגובות, ובטח ובטח אם יש לך עוד רעיונות לפתרון, להקטנת נזקים ובכלל.
ואם תרצו בעילום שם – כתבו את זה בתחילת התגובה. 😊 (תגובות מפורסמות רק לאחר אישור המערכת.)
